מה זה היפ הופ? (מאמר סקירה)

i2

מתוך "הנסיך הקטן" – על תפיסת המציאות

לכל תאוריה ספרותית חשובה יש עקרונות ואידאולוגיה שעל בסיסה היא מונעת ואותה היא מנסה לשמר. אני טוען שההיפ הופ היא מעבר לתאוריה ספרותית או תרבותית אלא תפיסה רחבת היקף שקשורה קשר סבוך ובלתי ניתן להתעלמות עם תאוריות הקשורות לבריאה – בגלל המעמד התודעתי, הבסיסי שטבוע בדי־אן־איי שלה, השואף להתקדמות תמידית. בכתיבת מאמר זה נעזרתי בהרצאתו של KRS ONE, וקרוב לשלוש עשרה שנים של ניסיון. הכותב (פטריוט) הוא ראפר ובעל תואר בספרות ובלשנות ולשם הפרכת הבורות בנושא, והתעמקות ראשונית אמתית בתוך הרעיון הגרעיני, הרעיוני, של ההיפ הופ, נכתב מאמר בסיסי זה.

להיפ הופ יש שלושה רבדים (Hip Hop); אגע בכל רובד בנפרד, ואפרט את מה שעומד מאחורי הרעיון של כל אחד מהם.

1. מצפוני/תודעתי (Hiphop) – כדרך חשיבה, כבסיס מצפוני ונפשי, מה שיצר את היקום, מה שיצר אותנו. ההיפ הופ בשלב הזה לא זוכה בייצוג ארצי, הוא נשאר ברמה האידאית וכל החיים יש לאדם להמשיך ולשוב לשלב זה ולשאוף לשהות בו כמה שיותר. כמובן שבתור שלב פילוסופי, ועל אנושי, לעולם לא נצליח לממש אותו באמת במציאות.

ייצוג זה של היפ הופ הוא הטהור ביותר, ואין בו קונפליקטים ארציים, כלומר, לא נשאל את עצמנו בשלב זה שאלות כמו איך לממש את הרעיונות בפועל. שלב זה הוא שמנחה את האדם להגיע להרמוניה עם עצמו ועם הסביבה. אין בו הפליות של מגדר, גזע ומין, ודיכוי מכל סוג שהוא. טרמינולוגיה: היפ = תודעה/מצפון/מערכת הבניית החשיבה (החשיבה עצמה, כלומר, להיות "היפ" משמע להיות מעודכן, מתפתח, משתנה). הופ = קפיצה/ניתור/המשכיות. היפ הופ =  תודעה קופצת, תודעה ממשיכה, מתגלגלת, העברת החשיבה הלאה.

מרגע הלידה התודעה האנושית נבנית בתהליך של למידה והפנמת ערכים, תרבותיים ואחרים. ההיפ הופ הוא כלי של העברה, הולכה, אף פעם לא עמידה במקום. מה בין זה לבין הבריאה? היקום. היקום עצמו הוא תבוני, לומד, מתפתח, נוצר מעצמו, מתקשר עם עצמו. גם אם נביט בחלק מהעקרונות של הפיזיקה התאורטית המודרנית, כמו תורת המייתרים, שטוענת שיש חלקיקים קטנים שנעים בתדירויות משתנות (כמו מייתרים), שתדירות הגל שלהם, היא זו שיוצרת את החומר עצמו (מימן והליום ומהם כל שאר היקום), נראה שהיקום מתקשר בכל ממדיו (במקרה זה, עשרת ממדיו) עם עצמו. מעביר מידע, כלומר, היפ הופ.

אפשר להבין זאת בדרך פשוטה הרבה יותר אם נשכיל להבין שאנחנו, בני אדם, עשויים מאותו החומר שממנו עשוי היקום, מימן והליום, כלומר, אנחנו היקום עצמו. כשאני מבנה את התודעה שלי, זה היקום מבנה את עצמו.

כשאני מדבר עם אדם אחר – כלומר, שלו, לאותו אדם, תודעה מחוצה לי – זה אני X מדבר עם היקום X, כפי שהאטומים בתוך גופנו מתקשרים בניהם ומעבירים מידע נחוץ – ברוב המקרים רק את ההכרח  ושום דבר נוסף – בין התאים, בלי שאנחנו נהיה מודעים באופן פעיל לאיכות המידע המועבר. מתרחש תהליך אינטואיטיבי, בלתי נשלט, אטומים שאחראים על רקמות השריר, על פתיחה וסגירה של הריאות וכו' מתקשרים בניהם באופן פעיל. כך גם ברמת האדם, ברמת הגופים בחלל, ברמת היקום, כלומר, היפ הופ.

בני אדם, כמו כל הרכיבים שמרכיבים את היקום, מעבירים מידע. בין אם הם יכולים להיות מודעים אליו או שהם לא מודעים אליו (כמו, למשל, האטומים בגוף האדם שאינם מודעים לכך שהם עצמם אטומים שמעבירים מידע).

בני אדם מעבירים את המידע (כיום) באמצעות מלל. מלל מאפשר ליצור מלכתחילה את התודעה/מצפון/חשיבה. זאת מערכת ההבניה האנושית, נכון להיום. לכן היא גם מערכת מדכאת, שקרית, וכולאת. אם כשאנחנו ילדים רוכשי שפה, מביטים לשמיים ורואים יצור מעופף ושואלים: מה זה? אותו אדם שמאשר לנו את המילה "ציפור", בעצם כולא את התודעה עצמה לצירוף הצלילים "צי־פור", צירוף האותיות האורתוגרפי וכו' וכו'.

אך אותו ייצור בשמיים הוא לא באמת "ציפור" אלא רק הביטוי האקוסטי שלו, שאנחנו כבני אדם מסכימים עליו, נכון לרגע זה. (כפי שהרחיב על כך הבלשן דה־סוסיר במאמרו על השרירותיות בין המסמן והמסומן, כלומר בין הצליל למה שהצליל מסמן בעולם) הצליל "ציפור" לא עף, לא יכול לעוף ולא נאחז בתכונות של תעופה, שאותו יצור שמימי במציאות כן אוחז בהן. עם זאת, אם נקרא לאותו ייצור בדיוק "אימא", התודעה של האדם עוברת תהליך הפנמה, ולומדת שבעצם אימהות מרחפות באוויר מעליו, כל הזמן, מה שיצור תודעת אדם אחר, בעל תרבות אחרת, מערכת ערכים ותפיסת מציאות שונה.

אותו אדם יתייחס לאותו ייצור בחמלה, כי עצם התפיסה שאימהות מרחפות מעל ראשו תנחה אותו לפעול כך, אך ורק בגלל הבנייה שפתית שונה. השפה כולאת את התודעה ולכן יש תמיד להסתכל עליה, להראות את נטיותיה, ולבקר אותה.

הדבר הראשון שההיפ הופ עשה זה לקחת מילים ולשנות את משמעותן, לשבש אותן, ליצור סלנג, תודעה חדשה, נזילה. שתמיד תלך ותשתנה, תמיד תנוע, תמיד תבליט את החוסר שבה. להצביע על אדם ולסמן עליו שהוא "אלוהים" יגרום לתודעה של השומע להיבנות בצורה מסוימת כלפיו.

שפה יוצרת מציאות, המציאות לא יכולה להיות שפה. בגנים שלנו מקודדים כל ההיסטוריה האנושית. אנחנו בעלי פוטנציאל בריאה, לכן התפיסה של ההיפ הופ היא מטריארכלית, ה"אם" החזקה, החכמה והיא זו שמקודדת בתוך תוכה את היכולת לשלוט בתודעת האדם, ביקום עצמו.

המגע הראשוני בין התאים שיוצרים את התינוק, הוא בלתי נשלט, לעומת תודעתו הנזילה והמשתנה. יש לפקפק בכל מציאות שלא תהיה כדי להיבנות אדם. זהו תהליך ארוך, מורכב וקשה, שדורש הסתכלות פנימית חוזרת שוב ושוב.

למי יש אינטרס לערער על ההגמוניה? להראות את הצד "האפל" של התודעה המנוונת, כמובן שלמי שיש כמה שפחות פריבילגיות, ובעיקר ומשום כך אין דבר כזה, ולא יכול להיות דבר כזה, היפ הופ ממסדי. הממסד הוא זה שמנסה לשמר מערכת תפיסות אחת, ורק אותה, מערכת תרבות אחת ורק אותה, מערכת חשיבה לינארית אחת ורק אותה. היפ הופ חותר נגד זה.

2. תרבותי (Hip Hop) – הדרך שבה (1) זוכה לקבל ייצוג פיזי בעולם כדי לממש את התפיסה שלו; ראפ, ברייקדאנס, גרפיטי, ודי ג'יי הם האלמנטים הראשונים של ההיפ הופ. הסיבה שהם האלמנטים הראשוניים נעוצה באדם אחד – DJ Kool Herc – די ג'יי קול הרק, שהיה הראשון להציג את ההיפ הופ לחברה האמריקאית, והיה בעצמו ייצוג של כל האלמנטים הראשונים. לכן הם נקבעו כאלמנטים המרכזיים/בסיסיים של ההיפ הופ.

עם זאת, כיום התרבות התפתחה ויש ענפים נוספים (ביט בוקס, למשל). האלמנטים הראשונים הם לא שרירותיים, ואפשר למצוא אותם מרגע היווצרות האדם.

ציור – מתקופת מערות הקדמונים ועד היום, כדרך ביטוי והבניית תפיסות חברתיות וסוציאליות.

ריקוד – כל הטקסים החשובים ביותר התנהלו ומתנהלים עם מערכות תנועה מסוימות שהגבירו את טקסיותם וחשיבותם.

dancing-2745974_1920

לא סתם ריקוד. אמירה

מיקסוס (mixing) – עירבוב של חומרים אחד בשני, מה שייצר תרכובות, סמים, וכל מיני שילובים כימיים ואחרים, שהיוו אישוש לסקרנותו של האדם לדעת ולנוע, מרפא, יצרתיות וכו' וכו'. כמובן שכל ייצוג כזה הוא ייצוג חלקי של ההיפ הופ, אבל זאת הדרך היחידה לגעת בשלב המצפוני.

ראפ – הוא האלמנט הנפוץ ביותר, מהסיבה שהאדם משתמש כיום במלל כדי לקבע את התודעה. מלל הוא האישוש והאישרור של התפיסות של (1), יציר והבניית המציאות דרך צליל. לכן הראפ כל כך תפס ככלי ממשטר בעיניי הממסד, שרצה לתעל את אותה יכולת כדי להרוויח ולשעבד אותה לצרכיה שלה. מה שלא היה מתאפשר אם יותר בני אדם היו היפ הופ.

בשלב זה מתפצל ההיפ הופ לשני חלקים נוספים: הראשון, "הממסדי", זה שמוצא בתפיסות הרעיוניות של ההיפ הופ רווח כלכלי טהור, שהתאפשר בזכות הניתוק שלו מהשלב המצפוני, זה שמשתמש אך ורק באלמנטים משלב (2), ולכן לעולם לא יהווה באמת את התכלית והפילוסופיה של ההיפ הופ ורק יציג מצג שווא, כוזב ושיקרי.

לעומתו, השלב "האידאי", שהוא הפה לשלב המצפוני, שתמיד מתפתח, שואף לפקוח עיניים ולהיפקח בעצמו, ונפוץ יותר בשם "היפ הופ מחתרתי", אך הוא מחתרתי אך ורק משום שאין בו רווח כלכלי טהור, משום שלא ניתן לשעבד אותו, ועם זאת הוא זה שאיפשר מלכתחילה את האופציה לשנות את סדרי העולם, ולגרום לתרבות שנראתה "שולית" להיות לב הקונצנזוס.

שלב זה הוא שמניע את האנשים גם אם אין הם תופסים את עצמם כהיפ הופ. שני החלקים עושים שימוש בהיפ הופ, אך שניהם לא מייצגים את אותו רעיון גרעיני. לכן יש להפריד בין "שימוש" לבין "שיקוף".

"שימוש" היא הדרך הממסדית לתעל את ההיפ הופ לצרכי מישטור, לקבע תודעה, לגרום להיפ הופ לא לזוז, להיות סטטי, מת, להבנות מערכת אחת אחידה שתשקף מצב זמן מסוים ואותו בלבד. להראות לבני האדם מצג שווא שקיימת אך ורק תודעה מסוימת אחת. למה? משום שלשלוט בתודעה אחת שווה לשלוט באנשים.

לעומות זאת, הדרך הרעיונות, המצפונית נקראת "שיקוף". היא זאת שמשנה את סדרי העולם, ואף היא סדרי העולם בעצמה. היקום שמדבר עם עצמו, האדם שמדבר עם האדם. היא זו שמסוגלת ליצור תודעה נזילה, דרך שפה נזילה, מציאות נזילה, שלא תאפשר לשמר את היררכית הכוח – כלומר, משקפת את המציאות.

concert-633110_1920

מיקסינג. אחד האלמנטים

3. מוצר (hip hop) – דיסקים, ריקודים (מופעים), ציורים (למכירה), חולצות וכו' וכו' דברים שרוכשים בפועל. זה השלב הארצי ביותר של ההיפ הופ והשאיפה של האדם היא להיות בשלב זה רק כשאין שום ברירה אחרת. המדיה מציירת את השלב הזה כשלב היחידי, אבל אי אפשר לשמוע שיר ראפ, או לראות ריקוד ברייקדאנס ולכתוב תזה על התרבות. סוציולוגיים יהירים עושים את זה, אבל לאכול ספגטי לא הופך אותך למומחה בתרבות איטליה. כלומר, אתה מוכרח להפוך להיות התרבות בעצמך. עם זאת שלב זה מאפשר את החזרה ל־(1) כי אנחנו איננו חיים בוואקום, והשלב המצפוני לא יכול לקיים את הצרכים הפיזיים המינימליים של האדם אלא רק את אלה הנפשיים.

j-cole-2033551_1920

מילים משנות תודעה

במסגרת סקירה קצרה זו ניסיתי לעמוד על העקרונות המשיקים בין ההיפ הופ ליקום עצמו. ניסיתי להראות שאנחנו היקום, וכולנו מעצם פעילותנו מניעים אותו, ואת עצמנו, כלומר, היפ הופ. עצם השימוש באומנויות כדרך ביטוי מחריגה, שונה מהייצוג היומיומי של עצמה, היא היפ הופ. כל התאוריות הספרותיות על "הזרה" ותודעה נזילה, כולן אומרות את מה שטמון עמוק בבסיס הרעיוני של ההיפ הופ, כמו החיים, כמו הזמן והמרחב, אי אפשר לעצור. היכולת לנקות את הודעה מהידע הלא נחוץ היא החלק הקשה ביותר להגמוניה, לכן ההיפ הופ תמיד מבטא את קולו הרם ביותר במקומות שאין בהם צדק חברתי.

לכל שפה יש מערכת תרבותית שלמה שעומדת מאחוריה – אם נשתמש בשפה כהווייתה לא נוכל לברוח מהשימוש התרבותי בשפה גם כן. להשתמש בשפה העברית, למשל, בקונוטציות חילוניות לא יאפשר למקור הדתי שלה להפסיק להדהד. להמשיך לחלק את התרבות האנושית לגזעים, לא יאפשר לגזענות להיעלם. לכן, היפ הופ היא האפשרות היחידה להראות את הנזילות של גבולות מדומיינים אלה, ולהילחם כנגדם.

כל הסקירה הנ"ל באה כדי להציג את העקרונות שבגללם אני טוען שההיפ הופ היא ציוויליזציה ולא רק מערכת תרבותית, כפי שנהוג לתפוס, בכדי לפתח דיון מעמיק ומשכיל יותר. לא כל אדם חורז הוא היפ הופ, אך ראפר שהוא היפ הופ בהחלט ישתמש בחריזה כדי לשקף את הנזילות של השפה, ולהראות (ולהשמיע) זווית ייחודית, לפתח תודעה שתמיד תפקפק בתודעה עצמה. הפילוסוף "לקאן" טען שאין אפשרות לגעת ב"ממשות" – אותה אמת פנימית טראומתית נסתרת – וכל "נגיעה" בממשות באמצעות מערכת צלילים, למשל, מיד הופכת את המילה המסמנת להיות לא הדבר האמתי שהיא ניסתה לייצג.

ההיפ הופ הולך יד ביד עם תפיסת תודעה זו בכך שהיא אכן מסכימה שאי אפשר לכלוא רגש לצרור חד פעמי של סגמנטים, בין אם אלו מילים ובין עם זאת מערכת תנועה או ריתמוס קבוע (או לא קבוע) מסוים, אך בהחלט אפשר ורצוי לשוב ולערער עליו עד אינסוף, כדי ליצור תרבות שבה התודעה מתפתחת ונזילה תמיד.

משום שכמו היקום, וגוף האדם, אנחנו משתנים בכל רגע ורגע, בין אם נרצה בזה ובין אם לאו. לטענתי, הרצון החופשי מוגבל לשלל מצבים מקובעים מראש, כמו רגע הלידה ורגע המוות, אך התודעה של היקום שמורכבת מאלפי תאים קטנים כמו גופו של האדם, מתקשרים זה עם זה בשביל ליצור ממשות חזקה, כל התאים הקטנים יחד, אפשר לומר בצורה זו או אחרת – אלוהים, אך אם נבקר את המציאות שוב ושוב, נשנה אותה, נשנה את היקום, נשנה את האלוהים.

היפ הופ היא השפה של היקום.


מקורות:

KRS ONE על היפ הופ (בלי כתוביות בעברית).
ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה: אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s