מה זה היפ הופ? (מאמר סקירה)

i2

מתוך "הנסיך הקטן" – על תפיסת המציאות

לכל תאוריה ספרותית חשובה יש עקרונות ואידאולוגיה שעל בסיסה היא מונעת ואותה היא מנסה לשמר. אני טוען שההיפ הופ היא מעבר לתאוריה ספרותית או תרבותית אלא תפיסה רחבת היקף שקשורה קשר סבוך ובלתי ניתן להתעלמות עם תאוריות הקשורות לבריאה בגלל המעמד התודעתי שטבוע בה, השואף להתקדמות תמידית. בכתיבת מאמר זה נעזרתי בהרצאתו של KRS ONE, וקרוב לשלוש עשרה שנים של ניסיון. הכותב (פטריוט) הוא ראפר ובעל תואר בספרות ובלשנות ולשם הפרכת הבורות בנושא, והתעמקות אמיתית בתוך הרעיון הגרעיני, הרעיוני של ההיפ הופ, נכתב מאמר זה.

להיפ הופ יש שלושה רבדים (Hip Hop); אגע בכל רובד בנפרד, ואפרט את מה שעומד מאחורי הרעיון של כל אחד מהם.

  1. מצפוני/תודעתי (Hiphop) – כדרך חשיבה, כבסיס מצפוני ונפשי, מה שיצר את היקום, מה שיצר אותנו. ההיפ הופ בשלב הזה לא זוכה בייצוג ארצי, הוא נשאר ברמה האידאית וכל החיים יש לאדם להמשיך ולשוב לשלב זה ולשאוף להגיע אליו. כמובן שבתור שלב פילוסופי ועל אנושי לעולם לא נצליח לממש אותו באמת. ייצוג זה של היפ הופ הוא הטהור ביותר, ואין בו קונפליקטים ארציים. הוא שמנחה את האדם להגיע להרמוניה עם עצמו ועם הסביבה. אין בו הפליות של מגדר, ודיכוי מכל סוג שהוא. טרמינולוגיה: היפ= תודעה/מצפון/מערכת הבניית חשיבה (החשיבה עצמה). הופ= קפיצה/ניתור/המשכיות. היפ הופ= תודעה קופצת, תודעה ממשיכה, מתגלגלת, העברת החשיבה. מרגע הלידה התודעה האנושית נבנית בתהליך של למידה והפנמת ערכים, תרבותיים ואחרים. ההיפ הופ הוא כלי של העברה, הולכה, אף פעם לא עמידה במקום. מה בין זה לבין הבריאה? היקום. היקום עצמו הוא תבוני, לומד, מתפתח, נוצר מעצמו, מתקשר עם עצמו. גם אם נביט בחלק מהעקרונות של הפיזיקה התאורטית המודרנית, כמו תורת המייתרים, שטוענת שיש חלקיקים קטנים שנעים בתדירויות משתנות (כמו מייתרים), שתדירות הגל שלהם, היא זו שיוצרת את החומר עצמו (מימן והליום ומהם כל שאר היקום), נראה שהיקום מתקשר בכל ממדיו (במקרה זה, עשרת ממדיו) עם עצמו, מעביר מידע, היפ הופ. אפשר להבין זאת בדרך פשוטה הרבה יותר אם נשכיל להבין שאנחנו, בני אדם, עשויים מאותו החומר שממנו עשוי היקום, מימן והליום, אנחנו היקום עצמו. כשאני מבנה את התודעה שלי, זה היקום מבנה את עצמו. כשאני מדבר עם אדם אחר, זה אני – X מדבר עם היקום – X. כפי שהאטומים בתוך גופנו מתקשרים בניהם ומעבירים מידע נחוץ (ברוב המקרים הכרחי ורק הוא) בין התאים בלי שאנחנו נהיה מודעים לאותו מידע המועבר. תהליך אינטואיטיבי, בלתי נשלט, אטומים שאחראים על רקמות השריר, על פתיחה וסגירה של הריאות וכו' כך גם ברמת האדם, ברמת הגופים בחלל, ברמת היקום. היפ הופ. בני אדם, כמו כל הרכיבים שמרכיבים את היקום, מעבירים מידע. בין אם הם יכולים להיות מודעים אליו או לא מודעים אליו (כמו האטומים בגוף האדם שאינם מודעים לכך שהם אטומים שמעבירים מידע). בני אדם מעבירים את המידע (כיום) באמצעות מלל, מלל מאפשר ליצור מלכתחילה את התודעה/מצפון/חשיבה. זאת מערכת ההבניה האנושית, נכון להיום. לכן היא גם מערכת מדכאת, שקרית, וכולאת. אם כשאנחנו ילדים רוכשי שפה, מביטים לשמיים ורואים יצור מעופף ושואלים, מה זה? אותו אדם שמאשר לנו את המילה "ציפור" בעצם כולא את התודעה עצמה לצירוף הצלילים "צי-פור" צירוף האותיות האורתוגרפי וכו' אותו ייצור בשמיים הוא לא באמת "ציפור" אלא רק הביטוי המילולי שלו נכון לרגע זה. (כפי שהבלשן דה סוסיר הרחיב על השרירותיות בין המסמן והמסומן) הצליל "ציפור" לא עף, לא יכול לעוף ולא נאחז בתכונות של תעופה שאותו יצור שמימי כן אוחז בהן. עם זאת, אם נקרא לאותו ייצור בדיוק "אמא" התודעה של האדם הלומד שבעצם אימהות מרחפות באוויר מעליו, כל הזמן, יצור תודעת אדם אחר, בעל תרבות אחרת, מערכת ערכים ותפיסת מציאות שונה. אותו אדם יתייחס לאותו ייצור בחמלה, כי עצם התפיסה שאימהות מרחפות מעל ראשו תנחה אותו לפעול כך, אך ורק בגלל הבנייה שפתית שונה. השפה כולאת את התודעה ולכן יש תמיד להסתכל עליה, להראות את נטיותיה, ולנפץ אותה. הדבר הראשון שההיפ הופ עשה זה לקחת מילים, ולשנות את משמעותן, לשבש אותן, ליצור סלנג, תודעה חדשה, נזילה. שתמיד תלך ותשתנה, תמיד תנוע, תמיד תבליט את החוסר שבה. להצביע על אדם ולסמן עליו שהוא "אלוהים" יגרום לתודעה של השומע להיבנות בצורה מסוימת. שפה יוצרת מציאות, המציאות לא יכולה להיות שפה. בגנים שלנו מקודדים כל ההיסטוריה האנושית. ובעלי פוטנציאל בריאה, לכן התפיסה של ההיפ הופ היא מטריארכלית, ה"אם" החזקה, החכמה והיא זו שמקודדת בתוך תוכה את היכולת לשלוט בתודעת האדם, ביקום עצמו. המגע הראשוני בין התאים שיוצרים את התינוק, הוא בלתי נשלט, לעומת תודעתו הנזילה והמשתנה. יש לפקפק בכל מציאות שלא תהיה כדי להיבנות אדם. זה תהליך ארוך וקשה ודורש הסתכלות פנימית שוב ושוב. למי יש אינטרס לערער על ההגמוניה? להראות את הצד "האפל" של התודעה המנוונת, כמובן שלמי שיש כמה שפחות פריבילגיות, ובעיקר ומשום כך אין דבר כזה, ולא יכול להיות דבר כזה, היפ הופ ממסדי. הממסד הוא זה שמנסה לשמר מערכת תפיסות אחת ורק היא, מערכת תרבות אחת ורק היא, מערכת חשיבה לינארית אחת ורק היא. היפ הופ חותר נגד זה.
  2. תרבותי (Hip Hop) – הדרך שבה (1) זוכה לקבל ייצוג פיזי בעולם כדי לממש את התפיסה שלו; ראפ, ברייקדאנס, גרפיטי, ודי ג'יי הם האלמנטים הראשונים. הסיבה שהם האלמנטים הראשוניים נעוצה באדם אחד, DJ Kool Herc שהיה הראשון להציג את ההיפ הופ לחברה האמריקאית, ועקב זאת שהוא עצמו עסק בכל האלמנטים האלה, הם נקבעו כאלמנטים המרכזיים/בסיסיים של ההיפ הופ. עם זאת כיום התרבות התפתחה ויש ענפים נוספים (ביט בוקס למשל). האלמנטים הראשונים הם לא שרירותיים, ואפשר למצוא אותם מרגע היווצרות האדם. הציור – ממערות הקדמונים עד היום כדרך ביטוי והבניית תפיסות חברתיות וסוציאליות. הריקוד – כל הטקסים החשובים ביותר התנהלו ומתנהלים עם מערכות תנועה מסוימת שהגבירו את טקסיותם וחשיבותם. המקסוס (mixing) – עירבוב של חומרים אחד בשני, מה שייצר תרכובות, סמים, וכל מיני שילובים כימיים ולא כימיים שהיוו אישוש לסקרנותו של האדם לדעת ולנוע, מרפא, יצרתיות וכו' כמובן שכל ייצוג כזה הוא ייצוג חלקי, אבל זאת הדרך האנושית לגעת בשלב המצפוני. ראפ – הוא האלמנט הנפוץ ביותר מהסיבה שהאדם משתמש כיום במלל כדי לקבע את התודעה בצורה הנפוצה ביותר. מלל הוא האישוש והאישרור של התפיסות של (1), יצירת והבניית המציאות דרכו. לכן כל כך תפס ככלי ממשטר בעיניי הממסד, שרצה לתעל את אותה יכולת כדי להרוויח ולשעבד אותה לצרכיה שלה. מה שלא היה מתאפשר אם יותר בני אדם היו היפ הופ. בשלב זה מתפצל ההיפ הופ לשני חלקים: הראשון "הממסדי" זה שראה בתפיסות הרעיוניות של ההיפ הופ רווח כלכלי טהור וניתק אותו מהשלב המצפוני, זה שמשתמש אך ורק באלמנטים משלב (2) ולכן לעולם לא יהווה באמת את התכלית והפילוסופיה של ההיפ הופ ורק יציג מצג שווא, כוזב ושיקרי. לעומתו זה האידאי, שהוא הפה לשלב המצפוני, שתמיד מתפתח, שואף לפקוח עיניים ולהיפקח בעצמו, נפוץ יותר בשם "היפ הופ מחתרתי" אך הוא מחתרתי אך ורק משום שאין בו רווח כלכלי טהור. לא ניתן לשעבד אותו, ועם זאת הוא זה שאפשר מלכתחילה את האופציה לשנות את סדרי העולם, ולגרום לתרבות שנראתה "שולית" להיות לב הקונצנזוס. היא זאת שמניע את האנשים גם אם אין הם תופסים את עצמם כהיפ הופ. שני החלקים עושים שימוש בהיפ הופ. אך שניהם לא מייצגים אותו רעיון גרעיני. לכן יש להפריד בין "שימוש" לבין "שיקוף". "שימוש" היא הדרך הממסדית לתעל את ההיפ הופ לצרכיה. לקבע תודעה, לגרום להיפ הופ לא לזוז, להיות סטטי, מת, להבנות מערכת אחת אחידה שתשקף מצב זמן מסוים ואותו בלבד. להראות לבני האדם תודעה מסוימת, לשלוט בתודעה של האנשים שווה לשלוט באנשים. לעומותו "שיקוף" היא הדרך רעיונית, מצפונית, זאת שמשנה סדרי עולם, היא סדרי העולם בעצמה. היקום שמדבר עם עצמו, האדם שמדבר עם האדם. ליצור תודעה נזילה, דרך שפה נזילה, מציאות נזילה, שלא תאפשר לשמר את היררכית הכוח.
  3. מוצר (hip hop) – דיסקים, ריקודים (מופעים) , ציורים (למכירה), חולצות וכו' דברים שרוכשים בפועל. זה השלב הארצי ביותר של ההיפ הופ והשאיפה של האדם היא להיות בשלב זה רק כשאין שום ברירה אחרת. המדיה מציירת את השלב הזה כשלב היחיד, אבל אי אפשר לשמוע שיר ראפ, או לראות ריקוד ברייקדאנס ולכתוב תזה על התרבות. סוציולוגיים יהירים עושים את זה, אבל לאכול ספגטי לא הופך אותך למומחה בתרבות איטליה. אתה מוכרח להפוך להיות התרבות בעצמך. עם זאת שלב זה מאפשר את החזרה ל(1) כי אנחנו איננו חיים בוואקום, והשלב המצפוני לא יכול לקיים את הצרכים הפיזיים המינימליים של האדם. רק את אלה הנפשיים.

במסגרת סקירה קצרה זו ניסיתי לעמוד על העקרונות המשיקים בין ההיפ הופ ליקום עצמו, אנחנו היקום, וכולנו מעצם פעילותנו מניעים אותו, ואת עצמנו, היפ הופ. עצם השימוש באומנויות כדרך ביטוי חריגה, שונה מהייצוג היומיומי, כל התאוריות הספרותיות על "הזרה" ותודעה נזילה, כולן אומרות את מה שטמון עמוק בבסיס הרעיוני של ההיפ הופ, כמו החיים, כמו הזמן והמרחב, אי אפשר לעצור. היכולת לנקות את הודעה מהידע הלא נחוץ הוא החלק הקשה ביותר להגמוניה, לכן ההיפ הופ תמיד מבטא את קולו הרם ביותר במקומות שאין בהם מה להפסיד בלפקוח את העיניים.

לכל שפה יש מערכת תרבותית שלמה שעומדת מאחוריה – אם נשתמש בשפה כהווייתה לא נוכל לברוח מהשימוש התרבותי בשפה גם כן. להשתמש בשפה העברית למשל בקונוטציות חילוניות לא יאפשר למקור הדתי שלה להפסיק להדהד. להמשיך לחלק את התרבות האנושית לגזעים, לא יאפשר לגזענות להיעלם. לכן, היפ הופ היא האפשרות היחידה להראות את הנזילות של גבולות מדומיינים אלה.

כל הסקירה הנ"ל באה כדי להציג את העקרונות שבגללם אני טוען שההיפ הופ היא ציוויליזציה ולא רק מערכת תרבותית כפי שנהוג לתפוס, בכדי לפתח דיון מעמיק ומשכיל יותר. לא כל אדם חורז הוא היפ הופ, אך ראפר שהוא היפ הופ בהחלט ישתמש בחריזה כדי לשקף את הנזילות של השפה, ולהראות (ולהשמיע) זווית יחודית, לפתח תודעה שתמיד תפקפק בתודעה. הפילוסוף "לקאן" טען שאין אפשרות לגעת ב"ממשות" (אותה אמת פנימית טראומתית נסתרת) וכל "נגיעה" בממשות באמצעות מערכת צלילים למשל מיד הופכת את המילה המסמנת להיות לא הדבר האמיתי שהיא ניסתה לייצג. ההיפ הופ הולך יד ביד עם תפיסת תודעה זו בכך שהיא אכן מסכימה שאי אפשר לכלוא רגש לצרור חד פעמי של סגמנטים, בין אם אלו מילים ובין עם זאת מערכת תנועה או ריתמוס קבוע (או לא קבוע) מסוים, אך בהחלט אפשר ורצוי לשוב ולערער עליו עד אינסוף, תודעה מתפתחת ונזילה. כי כמו היקום, וגוף האדם, אנחנו משתנים בכל רגע ורגע, בין אם נרצה בזה ובין אם לא. לטענתי הרצון החופשי מוגבל לשלל מצבים מקובעים מראש, כמו רגע הלידה ורגע המוות, אך התודעה של היקום שמורכבת מאלפי תאים קטנים כמו גופו של האדם, מתקשרים זה עם זה בשביל ליצור ממשות חזקה, כל התאים הקטנים יחד – אלוהים.

היפ הופ היא השפה של היקום.


מקורות:

KRS ONE על היפ הופ (בלי כתוביות בעברית).
ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה: אנה ברויר, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s